אתם משתחררים מיחידה טכנולוגית, פותחים לינקדאין, ומגלים שהניסיון שלכם נשמע מרשים בעיקר למי שכבר היה שם. בחוץ, בשוק האזרחי, מנהלת גיוס רוצה להבין דבר פשוט: איזה ערך תביאו לצוות שלה מהרגע הראשון. כאן בדיוק רבים נתקעים. הם כותבים קורות חיים עם שמות פרויקטים פנימיים, ראשי תיבות צבאיים ותיאורים עמומים, ואז מתפלאים למה חיפוש עבודה נמרח.
אתם שולחים קורות חיים למשרה שנראית בול עליכם, ואז מגיע הסעיף שמפיל את הביטחון: שלוש שנות ניסיון, ידע בכלי שלא נגעתם בו, ועוד דרישה אחת שנכתבה כנראה בשביל מישהו שכבר עובד שם. בישראל זה קורה כל הזמן, במיוחד בהייטק. ועדיין, לא מעט מועמדים מתקבלים למרות פערים. ההבדל הוא לא קסם, אלא הדרך שבה אתם מציגים
אתם שולחים קורות חיים, מחכים לתשובה, ובינתיים רואים בלינקדאין שמישהו כבר כתב: “שמחים לעדכן שהצטרפתי ל…”. מוכר. בשוק הישראלי, במיוחד כשחיפוש עבודה בהייטק נהיה צפוף יותר, ההבדל בין “מועמד טוב” ל“מועמד שנכנס לתהליך” לא תמיד קשור לעוד שורה בטכנולוגיות. הוא קשור לאיך אתם מתנהגים כמקצוענים: יוזמה, תעוזה, והיכולת להציג החלטות אמיתיות שלקחתם. זה לא אומר
